הערה לעולם בכלל:
זה לא מאוד נהדר לומר, “האם זה מספר 3 שם?” לאישה אתה בקושי יודע. זה כמעט תמיד רעיון רע.
אתמול בערב, אלק ואני הלכנו למסיבה שקיבלתי את פניו של חבר בחזרה לעיר. ובמהלך השיחה הוצגתי כשותפו לחדר הוותיק כמו גם כאדם שהיה עסוק מאוד בשלוש השנים האחרונות (נישואים, שני בנים).
נהנתי משינוי הקצב כדי להדביק חבר זקן בלי הקטנטנים בסביבה. היה לי קצת בירה (מתוך פחית – איך מכללה!) והיה באמצע כוס יין לבן כשהאיש שאל אותי את השאלה האיומה הזו.
צחקקתי את זה ואמרתי בקול רם ועצבני מאוד, “זו הבטן ממספר שתיים שעדיין נעלמת” אבל רציתי לרוץ ולבכות.
אבל לא בכיתי. סיימתי את השיחה המביכה שלי, התנצלתי על כוס מים ותפסתי את אלק כדי שיוכל לספר לי כמה אני לא מתגלה בהחלט אני נראה אידיאלי עכשיו.
אני אף פעם לא לובש שוב את חולצת הטי.