בסדר, צחקנו את הפאצ’י!
עבור ריאליות הפעם.
נתנו לו את הסבר שלוש הנקודות שלו בכל פעם שהוא ביקש כעשרים פעמים:
אתה בן שלוש
רופא השיניים אמר “לא יותר פאצ’י”
משאית האשפה לקחה אותה
אה ופ.ס. כל הפאקים שעדיין בבית הם של מילו אז אל תתנו לי לתפוס אותך איתם.
אז מה שאני צריך עכשיו זה כמה רעיונות שיעזרו לו למצוא את המקום המנומנם שלו עכשיו כשהקביים שלו (ושלי, בואו נהיה כנים, לפעמים אני מתגעגע לתקע. הרבה) נעלם. עד כה המצאתי את המיתוס של הסנדמן (למרות שהזיכרון שלי היה מטושטש אז התחלתי להמציא כמה פרטים מטורפים!), אנחנו מדברים על הפאצ’י העמיד (הבלתי נראה) שלו, ואלק מוביל אותו דרך נשימות עמוקות.
בבית הספר הוא עדיין מתנמנם (בקושי מסוים) אבל יש צוות של ילדים ולגיון מלא של עמיתים לוחצים על ילדים קטנים מנמנמים באושר לצדו.
אני באמת סופר אדיר נואש עם כל היותי רוצה לשמור על תנומה ולחזור לימי תרדמת קלה. יש טיפים?