כדי לכבוש אתגר אמהות טירונות מס ’27 – שחייה עם תינוק – חתמתי על אלי ואת עצמי לשיעורי שחייה מקורה במרכז הפארקים המקומיים שלנו, יחד עם כמה חברים טובים ששכנעתי להצטרף אלינו.
ביום הראשון שלנו הייתי עצבני: זה היה מקום שמעולם לא הייתי בו, והייתי צריך להביא את עצמי בנוסף לתינוק שלי שהשתנה בשעה 9:30 בבוקר. כפי שכולנו יודעים, זמן התחלה קשה זה תמיד קשה עם תינוק.
זמן קצר אחרי שהגעתי, ראיתי את אחד החברים הטובים שלי ובנה, ומיד לא הצלחתי לזכור את כל הדאגות שלי – הדברים תמיד טובים יותר כשיש לך חברה בסביבה, האם אני צודק?
האתגר של חדר ההלבשה
חברתי ואני הלכנו להחליף את הבנים שלנו בחלל ההלבשה המשפחתית (ראשית נוספת בשבילי!) ומצאנו חדר די גדול, אבל בקושי היה לו כל שטח פנים להניח את הבנים שלנו כדי לשנות אותם. הרצפות היו מלוכלכות עם רפש ובוץ שהובאו מבחוץ, מכיוון שזה היה עדיין מצב מזג אוויר חורפי במינסוטה, ולכן ניסינו לגרום לבנינו לשבת על ספסל בעומק 12 אינץ ‘כשאנחנו משילים את המעילים, הכובעים והכפפות שלנו לתיקים שלנו , ובמקביל שולפים את ציוד השחייה שלנו, וכמובן, למנוע מבנינו להפיל את הספסל, תוך אף פעם לא נותנים לשום דבר לגעת ברצפה. ובכן, למעט החולצה שלי. שאדם נשך את האבק.
בתהליך של לבוש את אלי, הבנתי שחיתול השחייה הניתן למחזור שלו היה טיטש-סיב השיעור הבא. בסופו של דבר, איכשהו השתנונו מהחורף והשארנו את חלל ההלבשה מופיע כמו קיץ – אבל אז הבנתי ששכחתי סנדלים, אז העברתי את השיטה שלי על שטח ההלבשה המלוכלך לבריכה, ופתיקתי פסיכולוגית כדי להביא את אלה בפעם הבאה.
השיעור
הגענו בדיוק בזמן שהשיעור יתחיל, והתחלנו להחזיק את התינוקות שלנו בבריכה בעומק רגל כדי לאפשר להם להשתמש במים. למרות שהמים לא היו קרים, שיניו של אלי מייד התחילו לפטפט ויכולתי לומר שהוא לא מעריץ. (אלי הוא לא גמבה, הוא רגיש.)
שרנו כמה שירים, העברנו את הצעירים במים ועשינו את הדברים האופייניים שאתה מאמין בהם עם שיעורי קידי. בשלב הבא, המדריך גרם לנו לשבת את הצעירים שלנו על שפת הבריכה שם הם היו מניחים “לקפוץ” – aka נפילה – לזרועותינו. לאלי לא היה שום דבר מזה. הוא פשוט ישב שם והסתכל עלי כאילו נטשתי אותו כשידי היו ממש במרחק סנטימטר מגופו. הוא הביט סביב כל דמוי עצבני, התבונן בצעירים מימיננו ושמאל קופץ בשמחה נופל לזרועות אמם אז בסופו של דבר פשוט הייתי מושך אותו למים והוא המשיך להסתכל עלי כאילו הייתי משוגע.
לאחר שהניח את אלי עם 10 דקות של מה שהתעלל בבירור עבורו, הכיתה הועברה לבריכה אחרת, הרבה יותר רדודה ואפסית, שאלי יכול לשבת ולעמוד בה. הוא אהב את הבריכה הזו הרבה יותר טוב. שרנו הרבה יותר מנגינות לגבי גופיות וצבים, ובועות וריקודים, ולא ידעתי אף אחת מהמילים אלא פשוט חייכתי ופגזתי את ראשי תוך כדי האמנתי על כל הדברים המטורפים שאני עושה למען הבן שלי. בסוף היה לנו קצת זמן חינם, אז החברים הטובים שלי ואני ניסינו לגרום לבנינו לקיים אינטראקציה זה עם זה, אבל כרגיל עם תינוקות, הם די פשוט התעלמו זה מזה בזמן שאותינו ניצלו את זה כסיבה שב ליד המזרקות ולהתעדכן בהתרחשויות בשבוע שעבר.
על יצירת היציאה שלי
ממש באמצע אחד המון סיפורים מצחיקים שלי, השריקה נשבה והכיתה הסתיימה. יצאנו מהבריכה והלכנו לתפוס את המגבות שלנו והבנתי שהבאתי רק מגבת אחת – וזה היה בסדר כשהייתי מחזיק את אלי – אבל הקדשתי את זה קצת קשה בזמן שניסיתי לייבש ולשנות אותו והייתי מטפטף רטוב ומקפיא. ושוב, הייתי צריך לאזן את אלי לספסל המטופש והרדוד ביותר בעולם תוך כדי שינוי של שנינו.
זה היה ברצינות כמו משחק הילדות בו השתמשתי כדי לשחק במקום בו הרצפה הייתה לבה ולא יכולת לגעת בו או שהיית בחוץ. למעט כשהייתי ילד מעולם לא הייתי צריך לוודא שתינוק מתפתל ועייף לא נגע בו גם כן. או נסה להתלבש. או נסו לקחת חיתול שחייה רטוב ומדוק מדי מכמה ירכיים רעמים מהותיים ברצינות. אוקיי, אז זה לא היה כזה. משחק הילדות ההוא היה עוגה בהשוואה לזה.
אבל איכשהו עשינו את זה ולפני שעזבנו ערכתי שלוש הערות נפשיות על חיתול שחייה, סנדלים ומגבת, אבל אז הוספתי רביעית שהזכירו לי שאשכח את כולם כי אני עכשיו אמא ואני לא מסוגל יותר לזכור הרבה יותר מדבר אחד בכל פעם אלא אם כן אני מחבר את זה. אהה, טוב. שרדנו, לא?
מצא פעילויות תינוקות נוספות עם 52 אתגרי אימא הרוקי הרגילים.
אם אתה כבר משתתף, השתמש ב- hashtag #rookiemoms באינסטגרם או בטוויטר כדי שנוכל להריע זה לזה.